בין תל אביב למילאנו: איך שנה אחת ב Domus Academy MILANO עיצבה דרך שלמה
יש מעצבים שקל לזהות לפי הסגנון שלהם, קו מסוים או חומר דומיננטי. רחלי, המייסדת של "סטודיו רייש" בתל אביב, שייכת לסוג אחר: אלו שבוחנים קודם כל את השאלות שמאחורי החומר. העבודות שלה נעות על התפר שבין עיצוב לאמנות, אובייקטים שמבקשים לעורר רגש לא פחות מאשר לשרת פונקציה.
"אני לא מגדירה את עצמי אמנית, אני מגדירה את עצמי מעצבת מוצר", היא מסבירה, "אבל האובייקטים שיוצאים מהסטודיו הם באמת בשדה שבין עיצוב לאמנות". הגישה הזו, שמשלבת בין עומק רעיוני לביצוע תעשייתי, התגבשה בנקודת זמן אחת משמעותית: השנה שלה ב-Domus Academy במילאנו.
ארגז כלים ישראלי, ראש איטלקי
רחלי הגיעה למילאנו בשנת 2000, בגיל 28, עם בסיס מקצועי מוצק מהלימודים בישראל. "אלה היו ארבע שנים מאוד מאוד פורות", היא מספרת על התואר הראשון, "קיבלתי המון כלים והמון ביקורות. האקדמיה בישראל דוגלת בשיטת הביקורת, ובזכות זה מקבלים יכולת להתחספס וארגז כלים טוב כדי להיות מעצב שעובד בשוק הישראלי".
אבל עבור רחלי, זה לא הספיק, היא חיפשה מקום שבו הקונספט הוא לב העניין והבינה שהתשובה לא נמצאת בארץ. "רציתי להמשיך ולקחת את ארגז הכלים הזה ולהתפתח איתו, לקבל עוד נקודות מבט. נסעתי לדומוס אקדמי שבמילאנו והרגשתי שזה המקום שאני רוצה להיות בו".
המשפחה החדשה במילאנו
ההגעה לעיר זרה לא הייתה פשוטה. רחלי נזכרת בימים הראשונים כחוויה של חוסר עוגן. היא הגיעה בלי דירה קבועה ובלי ידיעת השפה, ומצאה את עצמה פשוט "צפה" בעיר בחיפוש אחר מקום בתוך הקצב המילנזי. "בגלל שמגיעים מכל העולם, לאף אחד אין את הבית והבסיס שלו בעיר, אז הפכנו למשפחה אחד של השני".
החיים גלשו מהסטודיו אל תוך הלילה עם ארוחות משותפות בבתים, נסיעות ספונטניות לביאנלה בוונציה או ללונדון, וערבים שלמים של אפריטיבו. "האלכוהול ספג והיווה משקל גדול ביומיום שלנו וזה נהדר", היא צוחקת. "יש קשר מאוד גדול בין העיצוב האיטלקי למטבח האיטלקי, לאיך שהם חושבים. תובנות מהחיים עצמם במקום חדש השפיעו על העיצוב שלי".
המפגש עם הענקים: מורים שהם החיים עצמם
אחד הדברים המייחדים את דומוס הוא החיבור הבלתי אמצעי לתעשייה. הפרויקטים לא נשארים על הנייר אלא נעשים מול חברות ענק ומפעלים פעילים. "הפרופסורים הם מעצבים בכירים בתעשייה. זה לא מורים אקדמיים בלבד, אלא עבודה על פרויקט מול חברה, כשהמנחים שם מהגדולים ביותר".
רחלי זוכרת את הפרויקט הראשון תחת הדרכתו של אנדראה בראנצי (Andrea Branzi). "ניגשים בחיל ורעדה. להתמודד ולקבל ממנו הנחיות וביקורת זה היה מרגש מאוד". שם גם גילתה את היתרון היחסי שלה כישראלית: "אנחנו מגיעים ממקום שהוא עני בהיסטוריה של עיצוב, אז אנחנו יוצרים כמעט יש מאין. אנחנו מחפים על זה בסקרנות וברעיונות פורצי דרך. זה יתרון גדול לנצל את המשאבים העצומים של איטליה כשבאת מהמקום הקטן שלנו".
הקונספט כדת: מהסטודיו ועד למכון ויצמן
השפעת הלימודים ניכרת בכל פרויקט שיוצא מהסטודיו של רחלי היום. בדומוס היא למדה שפרויקט חזק מתחיל בסיפור ולא בצורה. "עד היום אני מקפידה לפתח קודם כל את הקונספט. ברגע שיש סיפור חזק וערך פנימי משמעותי, זה יגרום לפרויקט להיות שלם ועמוק".
החשיבה הזו הובילה אותה לשיתופי פעולה יוצאי דופן, כמו עבודה עם מדענים ממכון ויצמן. "מצאתי את עצמי מאמצת מתודות פעולה שלהם, והפרויקט שנוצר היה הרבה יותר מרענן. היכולת הזו לעבוד בקבוצות עם אנשים מדיסציפלינות שונות כמו אדריכלות, אופנה ומדע, התחילה בדומוס. שם למדתי לראשונה שלא עובדים לבד".
להיות מעצב טוב: צניעות ובשורה
עבור רחלי, ההצלחה לא נמדדת ביוקרה של החומר אלא בהצדקה שלו. "צריך להיות צנועים ביחס לפרויקטים שלנו. לבדוק האם האובייקט באמת נחוץ ומוצדק לפני שניגשים לסקיצות". היא מקפידה לא ליפול למלכודות של "גרינווש" ומחפשת תמיד את הערך המוסף שישמח את האדם שיפגוש את המוצר.
"אם מי שנכנס לחלל ירגיש בשינוי וישמח, שם נמדדת ההצלחה".
סיפורה של רחלי הוא רק דוגמה אחת לשינוי שסביבת לימודים בינלאומית ומחוברת לתעשייה יכולה לחולל בקריירה של מעצב. מרכז ההרשמות של Domus Academy בישראל, כאן כדי ללוות אתכם בדרך למילאנו: מהרגע שבו הקונספט מתחיל להתגבש ועד להצלחה בשטח.
